Ohr HaMeir, Rosh Hashana 22

והנה נודע כמו שיש עשרה מדריגות מחכמה עד מלכות חב"ד חג"ת נהי"ם כמ"כ עשרה מדריגות מקדמת השכל עד בואו אל בחי' הדבור כמו ששמעתי מהמגיד זצללה"ה שביאר ענין זה בטוב טעם ונמצא צריך האדם העורך מלחמה מול צר הצורר במאני קרבא לזרוק חצי' לגבי חויא להיות מזוכך מאד באלו עשרה מדריגות ואם לאו שאינו טהור ונקי במדותיו ממגע נכרי מדות הפכים ידע נאמנה שלא יתכן לו להמשיך מחכמה אל בחינת הדבור כיון שנשאר שקוע באחת מהמדות ונוטה למטה לקליפות וזהו עיקר הכוונה בתקון וקישוט המדות הנזכר בספרים להיות טהור וזך בהם לבלתי עשות שום פעולה ותנועה זולת מה שנוגע אל אהבת הבורא ב"ה ויראתו ותפארתו שהן המה כללות שלשה קוי הבנין חג"ת ואח"כ יכול להגיע למדריגה רמה להמשיך מחכמה עד מלכות בחינת הדבור ואין שום מונע ומעכב ע"י מול זה בא הרמז ואני שלשת החיצים ירצה כללות שלש מחשבות חג"ת שהם כללות זי"ה שלש קוים כנודע והם נקראים חצים על שם שכל פרטי אותיות ותיבות שמוציא משפה ולחוץ בלתי אפשרי זולת בג' מחשבות הנ"ל אהבה ויראה והתפארת ובהיות מכניס שלש אלה אל הקול והדיבור אזי חציו המה שנונים ויפלח כבודו דסט"א ובתנאי שכל עצמו ומגמתו אל יחוש מצורך עצמו כלום כ"א הכל עבור השכינה וזהו שגמר אומר לשלח לי למטרה כלומר כל עצמותי תאמרנה לשלוח המצוה בחזקה עבור השכינה הנק' מטרה ולא להקל צרות עצמו כ"א צער המגיע לשכינה מחמתי כנזכר ולהשכילי בינה למה נקרא השכינה מטרה יש ליתן טעם לשבח כי מחשבה הנאצלה מעצמותו יתברך לאיזה סבה מסבותיו שאין רעיון לב האדם יכול לתפוס וכל או"א כפי מה שמשער בלבו ומשים מגמתו להכניס צווארו בעבודת הבורא ב"ה ככה מעלה ומגביה את מחשבה הנאצלה למקום אחדותה מעט מעט עד לעתיד שתתרבה הדעת ומרוב הבהירות ידעו כולם מקטנים ועד גדולים לכוין ממש שזה כוונתו יתברך שרצה בבריאות עולמו ולטעם הנ"ל נקראת מחשבה הנאצלה מטרה המוטל על כאו"א מישראל לכוין להשיג לדעת איך להחזירה למקומה אשר היה שם אהלה מתחלה ונקראת מטרה לחץ הכל לכוונה הנזכר להורות עיקר כוונות זריקת החצים לגבי חויא רק עבור השכינה להעלות' ולכוונה למקום אצילותה ומעתה תאיר עיניך בדברי קודש התיקונים שדרש לבתר דיפלח חץ כבדו זרע יורה כחץ לגבי כלה וכו' ואתמר בה לשלח לי למטרה ודו"ק כי עמוק סוף דבר הכל נשמע היות עיקר הכוונה בהתפלה ובפרט עתה בימים הנוראים כל עצמה רק עבור צורך גבוה תיקוני השכינה ולא עבור צורך עצמו וכאשר דרש בתיקונים ע"פ כל בשר חציר וכל חסדו כציץ השדה כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין יבש חציר ונבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם והכונה אם האדם משום עיקר מגמתו רק לחסד עצמו שלא יחסר בו כל אזי עבודתו תלויה בדבר ובסבת קבלת הפרס ואהבה או יראה התולה בדבר בטל דבר בטלה האהבה ויראה ויצא פלוני נקי מעבודתו ומאומה אין בידו וזהו יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם כלומר אם עיקר מגמתו והתאמצו רק בדבר אלהינו להעמיק שאלה להגביה למעלה את השכינה עבודה כזה אינה נפסקת עולמית ויקום לעולם ואדרבא אל כל מקום שנותן עינו לראות רואה משם התלבשות השכינה ואינו נפרד עם פנימית מחשבתו אפי' כמעט רגע.