Ohr HaMeir, Rosh Hashana 24

הישאג אריה ביער וטרף אין לו יובן ע"ד מאמרם ז"ל נתעוררו בתוכחת עלי און אותן האנשים המבלים ימים ושנים עבור פרנסה ואמרו ראית מימיך ארי סבל צבי קיץ שועל חנוני ומתפרנסין שלא בצער וכו' ובאמת אין לך תוכחה מגולה מזה לבלות ימים ושנים החרוצים עלי אדמה מספר מעט רק עבור פרנסה להחיות חיי צער ונזורו אחור מלצער את נפשם במה היא ניזונית ומתפרנסת וידע נאמנה כמו הגוף כשחסור מזון הולך לאיבוד וכלה ונאבד כמוהו הנפש באין לה במה להחיות כלה ונפסדת ממנו הלא כמת נחשב וכאשר מצינו באמת שהרשעים נקראים מתים לכיון הנ"ל כיון שנפשו וחיותו כלה ונכרתה ממנו בהעדר השתדלותו להדביק מזון רוחני להחיות נפשו ונשמתו כי אם כל ימיו צועק ללחם וליתן טרף לביתו ומאת ה' שכוח לבו ולזה הוכיח הנביא הישאג אריה ביער וטרף אין לו כלומר ראו בני ישראל וכי שאגת האריה עבור טרף כי הוא מפרנס א"ע שלא בצער ואינו צריך לשום אומנות כ"א טרפו ומזונו מוכן ומזומן לפניו בכל יום ולכן אינו צריך לשאוג עבור טרף וכ"ש וקו"ח אתם בני ישראל אם לא הרעותם וקפחתם פרנסתיכם בוודאי לא הייתם צריכין לשאוג עבור טרף ומזון כי ידו יתברך פתוחה לכל ומשביע לכל חי רצון טרם יקראו אמנם לב הותל הטהו ששואג יומם ולילה רק אחר טרפו ומזונו ועתה בראש השנה ביותר שואל בפה מלא כתבנו בספר פרנסה וסליחה ומחילה ואתה תחזה הרגיל בפי העולם לומר לכו ונלכה לסליחות כאלו כבר מוכן ומזומן לפניהם סליחתם וכפרתם על עונם ולמה לא יתן החי אל לבו איה איפוא העובדות טובות או הצדקה שהרבה לעשות שראוי בשבילם לסליחה וכפרה ומי יודע אם יסלחו לו אפילו חטא א' והוא אומר נשכימה לסליחות הגם שכן נמצא בדבריהם משכימים לסליחות הכוונה בזה ע"ד ששמעתי מהמגיד זללה"ה אשר חכמים הגידו השכים ונפל פ' בפיו הרי זה נבואה קטנה והקשה הלא עינינו רואות לפעמים חלם חלמתו איזה פ' באמצע שינתו ואחר שנודד שינה מעיניו תיכף בהשכמה נופל לו זה הפסוק בתוך פיו ונמצא מכאן אין ראיה שהרי זה נבואה קטנה וביאר הכוונה השכים ונפל פסוק לתוך פיו היינו שהשכים לקדמת השכל הגורם לו זאת המחשבה וקדמת השכל קדומה ומעולה ביתרון אור ויתרון שאת מבחי' המחשבה ואין האדם זוכה לקדמת השכל כ"א בהפשט א"ע מגשמיות עוה"ז מכל וכל לראות א"ע כאלו אינו בזה העולם ומקושר בפנימיות מחשבתו לרוממות אלהותו עד שאינו מרגיש מעצמו כלום וזה לך האות שבא לקדמות השכל ובזה יכול להיות אימת שירצה להגביה א"ע למעלה מגשמיות עוה"ז בין ביום או בלילה ולזה כוונו השכים ונפל פסוק לתוך פיו פי' שהשכים לקדמת השכל באיזה זמן שירצה לפשוט א"ע מגשמיות אפילו כל היום כולו ולא בהשכמה דייקא כנזכר הרי זה נבואה קטנה כי שם אין מגיע מחשבה גשמי מכח המדמה כ"א בנבואה קטנה אמנם צריך לזה הרבה הבחנות הדעת ופלס מאזני שכלו במדה ובמשקל וכולי האי ואולי וע"פ הדברים האלה הטיבו אשר דברו ורמזו משכימים לסליחות להורות האמור מי שרוצה לשאול עבור סליחה ומחילה ולהתחנן על נפשו צריך לבא תחלה למדריגה הנזכר שישכים לקדמת השכל ולאשם את נפשו כ"כ עד שאינו מרגיש מעמדו ומצבו היכן הוא מגודל הפחד ומורא נבטל ממציאות וכאשר השכים לקדמת השכל משם יכול למשוך סליחה וכפרה וזהו הכוונה משכימים לסליחות כלו' לסלוח עונות צריכים להשכים לקדמת השכל כמבואר ולא כהמון עם אשר למדו לשונם לומר נשכימה לסליחות כאלו סליחתם מוכן לפניהם ואין פחד אלהים לנגד עיניהם לאמר ככה ומי שנגע יראת אלהים על פניו במעלה זכרונו מלת סליחות נרתע לאחור מגודל המורא אם ראוי לערך מעשיו לסליחה או לאו ח"ו ואחר שמרגיש בעצמו שיראת ה' נגע על פניו יהיה לבו בטוח באל שבוודאי דרכו עבור. על פשע ואדרבה יגיל וישמח במדות טובו ואל ילך עתה בעצבות בכדי שאל יגרום ככה למעלה ח"ו כמו שזכרתי למעלה המדרש ע"ת ה' צלך מה הצל כשאתה בוכה הוא בוכה לנגדך וכשאתה שוחק הוא שוחק לנגדך כך כביכול הקב"ה צלך וכאתערותא דלתתא ככה אתער לעילא וכשאדם בעצבות גורם עצבות למעלה. ובא וראה מה דאיתא בנחמיה סימן ה' ויאמר נחמיה הוא התרשתא וגו' לכל העם היום קדוש הוא לה' אלהיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם ופירש"י היום קדוש כי יום ראש השנה הוא כי בוכים כל העם מפני שלא קיימו התורה כראוי ובאמת לא עתה בראש השנה עת הבכיה ועיקר התשובה הוא טרם יבואו ימים האדירים בזמן שידו פתוחה לקבל שבים ימי רצון שלשים יום מחדש אלול שאז הוא זמן תשובת השנה ועת לבכות ולא עתה בר"ה היום קדוש הוא לה' וצריכין לעורר חדוה וכאשר איתא בדבריהם בנוהג שבעולם אדם נכנס לדין לובש שחורים ומתעטף שחורים וישראל אינם כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם כנזכר למעלה והכל מורה היות שצריך להראות א"ע בחדוה בכדי לגרום למעלה גם כן חדוה כי כשאין אדם צדיק בארץ נאמר ויתעצב אל לבו כלומר על לבו מוסב על האדם להיות שלבו חסור רק רע גורם כ"י עצבות לפניו יתברך ולהיפך כשיש צדיקים מפרנסין לאביהם שבשמים וגורמים לו שמחה וחדוה עש"ה תנו עוז לאלהים לזה אמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו בכדי שיהיו כולם שוין לטובה בשמחה וחדות הלב והטעם כי קדוש היום לאדונינו היום ראש השנה הוא קדוש ונורא זה היום תחלת מעשיו של הקב"ה לחדש עולמו ולכן אל תעצבו כלומר אל תגרמו לו יתברך ח"ו עצבות מחמתכם כנזכר ויתעצב אל לבו כי הכל תולה בכם כאשר תתראו למעלה בפנים מאירות ושוחקות ככה יתראה לכם וזהו שגמר אומר כי חדות ה' הוא מעוזכם כלומר מאין נמשך אליו יתב' בחי' חדוה הוא מעוזכם מעוז שלכם אתם הגורמים ככה ע"ד תנו עוז לאלהים ונמצא כמה היה ראוי שכל אחד ואחד מישראל אל ימתין בעשיות בעשיות תשובתו ובכייתו עד ר"ה לעמוד בעצבות ובבכייה על אשם נפשו כ"א יתקן כ"ז טרם טרם יום הכסא ויוכל להרים ראש לעבוד עבודת גבוה הראויה לעשות עתה ושא עיניך וראה מה דאיתא בזוהר ע"פ ועשיתם עולה והקרבתם מבעי ליה כשאר כל יומין מה ועשיתם אלא ביומא דא ועשה לי מטעמים כתיב כמה מטעמים ותבשילים עבדו ישראל וכו' עבדין כל אינון פולחנין כל אינון צלותין מזמני שופר ותקעין ביה בגין לאתערא רחמי והא אוקימנא ויבא לו יין וישת דאתי מרחוק מגו אתר דחמרא עתיקא נמצא מהנ"ל היות עתה בר"ה העיקר לאתערי רחמי ובלתי אפשרי כ"א בהיות מעלה ומגביה א"ע למעלה לקדמת השכל וכדברי הזוהר דאתי מרחוק מגו אתר דחמרא עתיקא והכלל שהאדם צריך לעשות א"ע כמו בריה חדשה ולבנות קומתו מראש עד עקב בקבלת עול מלכות שמים שלימה ולזה אנו אומרים ועשיתם עולה לעשות א"ע בריה חדשה שיוכל לעלות בסוד פנימית מחשבתו למעלה לקדימת המחשבה ושם נמתק הדין וכמו דאיתא בזוהר זכאה חולקיהון דישראל דידעין לנגדא ולאמשכא למאריהון מדינא לרחמי ולתקנא כלהו עלמין על ידייהו כי בוודאי כל העולמות כל עצמם תולים עתה בראש השנה כהררים התלוים בשערה וממתינין על התעוררת נשמות הצדיקים לגרום בריאתם מחדש.