Ohr HaMeir, Rosh Hashana 33

והנה במה ניכר שלימות מלכותו עלינו כ"א בהיות שאנו מתנהגים א"ע בנעימות מדותיו הקדושים וזה כל השנה וביותר עתה בר"ה משפט המלוכה מחדש וראוי שאל יתן האדם דומה לנפשו אפי' מעט רגע כי בכל פרטי חלקי הרגעים נכללים ככה מאורעות כללות השנה ועתה העת לתקנם בכח מה שיתקן אחר כך בפועל והעיקר עתה מצות הקבלה בלב והקב"ה טעם בתולה טעים להיות שאנו בונים את העולם מחדש ומן הקבלה ואילך שאנו מקבלין עתה עלינו עול מלכותו יתברך בהכנה רבה לתורה ועבודה מקבל הקב"ה תוספת תענוג כאלו עתה תחילת הבריאה ולא קבל עדיין טעם תענוג מעולם כ"א עתה מחדש וזהו מלכא טעם בתולה טעים אמנם עתה בר"ה איתא בכתבי האר"י זללה"ה סוד שמאלו תחת לראשי ואח"כ בסכות ימינו תחבקני ובשמיני עצרת גמר בחי' היחוד ע"ש עומק דבריו ומי יכול לעמוד על סודו ולהבין הדבר בפשיטות כי הנה באמת כוונות השופר ותפלות ר"ה ומצות אתרוג עם הלולב וסוכה הכל עולה בקנה א' כאשר יתבאר אי"ה במקומו והחילוק הוא אשר עתה בר"ה אינו כ"א בסוד קבלת הלב אנו ממליכין מלכותו עלינו ועדיין הקומה אינו בשלימות כי עיקר תיקון וקישוט קומתה בשלימות בהיות ישראל נותנים לבם ורוחם ונפשם להכניס את עוצם הכרתם והשגתם לידי עובדות כי כבר זכרתי בדרוש פסח במצרים היה הדעת בגלות ובצאת ישראל ממצרים יצא הדעת מהגלות וכולם יודעים שיש בורא ומנהיג ומשגיח ועכ"ז מעשיהם היפך הדעת והטעם להיות שעתה המדות המה בגלות ואינם יכולין להכניס הדעת במדות ולכן בראש השנה הוא רק בסוד שמאלו תחת לראשי ואח"כ בסוכות ימינו תחבקני שאז מכניסין את בחי' הדעת שקבלו על עצמם בר"ה לידי עובדא וכמו דאיתא בזוהר אשר בכל השנה במלולא תליא והשתא בעובדא שאנו עושין כזה בעובדא ממש ומנענעים הלולב ומיניו לשית סטרין בכדי להכניס הדעת בהמדות כאשר יתבאר כ"ז אי"ה בדרוש סכות ע"ש ולזה רמזו במאמרם מאן נצח קרבא מאן דמאני קרבא בידייהו הכוונה אותן המאני קרבא שהיו זורקין במלולא בראש השנה כנזכר דזריק חץ בתר חץ לגבי חוויא והשתא המאני קרבא בידייהו דייקא ולא בפה רק בסוד קבלת הלב כמו בר"ה ובאמת זהו תכלית ועצם תענוגו ית' ולכן עתה זמן השמחה וימינו תחבקני וגמר היחוד בשמיני עצרת אחר כללות פרטי התיקונים שהתחילו עשות מיום הראשון ראש השנה וכל הנזכר וכן יש לרמז בפסוק פ' כי תצא כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו הוא הדבר אשר דברתי מוסב על ראש השנה כי יקח איש הקב"ה נקרא איש מלחמה אשה חדשה כמבואר השכינה נקראת עתה אשה חדשה שאנו בני ישראל ממליכין עלינו מלכותו מחדש כנזכר מלכא טעם בתולה טעים להיות שעתה בר"ה חוזר למציאות הראשון לא יצא בצבא רומז להנ"ל שאז עדיין בסוד שמאלו תחת לראשי ולא יצא עדיין לבחי' היחוד וזהו הרמז במלת צבא כנודע נה"י נקרא צבאות ולא יעבר עליו לכל דבר כל כנוי למדות היסוד ודבר היא השכינה לחבר ולייחד בחי' כל לדבר כי עדיין אין הקומה בשלימותה כנזכר נקי יהיה לביתו שנה אחת יובן ע"ד הכונה ויעשו כולם אגודה אחת ואיתא בכונות י"כ אימא וברתא כלומר צריך להיות בהמשך הזמן בתשלום פרטי התיקונים מראש השנה וי"כ וסכות ובשמיני עצרת גמר בנין קומת השכינה מחסדים וגבורות כי בראש השנה בניינה ע"י הגבורות שננסרו ובסוכות בניינה ע"י החסדים ואז נקי יהיה לביתו זו אשתו אשה יראת ה' שיש לו להקב"ה במה להתפאר ואז ושמח את אשתו לאפוקי בראש השנה עדיין לא נגמר בשלימות תקון בניינה וממילא לא הלביש עדיין בגדי תפארתו ומעתה תאיר עיניך אפס קצת להבין בסוד הנסירה ומתחלה נקדים מה שאנו אומרים ביוצר של שבת תפארת עטה ליום המנוחה עונג קרא ליום השבת והכונה ע"ד שכבר זכרתי כמה פעמים מה ששמעתי מהמגיד זלה"ה שהיה אומר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו עיקר כבודו יתברך לברא עולה העשיה החומריות ותערובות רע יותר על הטוב ולכאורה איה איפוא הכבוד של הקב"ה אמנם שצפה התענוג והשעשועים שיקבל מנשמות הצדיקים לדעת מאוס ברע ולבחור בטוב מזה גופא מגיע עיקר הכבוד וישמח לקראת הפקחים וכנזכר בפ' הקודמות פ"ה השליך משמים ארץ תפארת ישראל כלומר הקב"ה ברוב חסדיו וגודל טובו שרצה לשמוח במעשה הצדיקים ולקבל מהם התפארת וכל עוד שהאדם עוסק בתורה ועבודה ממעשה המצות ותפלה אינן ניכר כ"כ תפארת וכבודו כי התורה ותפלה והמצות המה יקרת הערך בלא הם והיא שעשוע דמרי עלמא עד לא אבן פינת הארץ ירה ועיקר התפארת שמקבל מנשמת הצדיקים בהיותם משכילים לעשות מלאכתם אפילו בארציות וגשמיות גם שם שם חק ומשפט להם לקשוט את השכינה ואינם מפרידים פנימיות מחשבתם מרוממותו יתברך אפילו כמעט רגע ובכללות המדריגות משיגים משם אורותיו הבהירים שנתפשטו מרום המעלות עד הנמוכים שבמדריגות מכאן נולד עיקר התפארת שצפה להתפאר במעשה הצדיקים וזהו השליך משמים מורה מדריגה עליונה ארץ מורה מדריגה התחתונה ומה השליך לשם מורה באצבע תפארת ישראל כלומר ההתפארת שצפה לקבל מישראל עיקר התפארת בהיותם עובדים את הקב"ה אפילו בארציות ובזה נתעלה ביתרון אור ויתרון שאת מעלת עם קדוש ישראל יותר מזולתם ואפילו מלאכי מרומים אין להם זאת המעלה ולכוונה זאת מצינו במאמרם שיעקב אבינו נקרא בחיר האבות וכמו שדרש בזוהר ע"פ פנה אל תפלת הערער דא תפלת דיחודין אברהם ויצחק ולא בזה את תפלתם דא צלותא דסגיאין תפלת יעקב להיות שבו כלולים גם מדות אברהם ויצחק חסד וגבורה וביה גוונים לאתפארא והט למשל אזנך בהתאספם יחד שבטי ישראל בגשתם לתפלה תחזה עיניך שאין דעתם דומה זה לזה ומה ששאל זה שאל זה דהיינו בהגיעם לפסוק ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה כל א' וא' שואל כאשר עם רצונו יש שמאריך בתיבת הוי"ה ומשים שם כלות נפשו ויש שרוצה להתפלל עבור בנים אוחז במלת צבאות בתפלת חנה שאמרה מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך לא נתת לי בן ויש שאוחז במלת עמנו כמו שהטבת לאחרים כן תשפיע עמנו ג"כ ברכות טוב ויש במלת משגב שיש לו איזה בחינת הטבה ורוצה שישגב הטבתו ויש במלת סלה שאין די לו בחי' הטבתו ורוצה שתהא עולמית ולכן מאריך במלת סלה בכל מאמצי כחו ונמצא הגם שכולם אומרים פסוק זה בשוה חלוקים הם בכוונתם ופנימיות מחשבתם ואין דעתם דומה זה לזה והקב"ה מקבל תענוג פרטי מכל א' וא' בפ"ע לערך מדתו שעובד עמה את הבורא ב"ה שם רוב תשמישו ולהיות יעקב אבינו אחז במדת התפארת כלולים בו הרבה גוונים ולכן נקרא תפלתו צלותא דסגיאין כמו שהנאספים כללות דעות בנ"א וחלוקים בדעותם כנזכר והוא בחיר האבות שגרם אליו ית' להתפאר בגוונים הכלולים במדתו משא"כ במדות אברהם אין בו גוונים להתפאר וכן במדת יצחק ומה שהיא בבחי' נפש ככה בבחינת הזמן כי שלשה אלה מדותם שוה "עולם "שנה "נפש כנזכר למעלה ולכן ששת ימי המעשה המה ימים יחידאין ואין מגיע לו להתלבש מחמתם במדות תפארתו כ"א ביום השבת מרכז ימי השבוע ונאמר בו ה' מלך גאות לבש ורשום בכוונה לכבוד שבת כי בחי' שבת הוא לבוש תפארתו ומעתה תשכיל לדעת תפארת עטה ליום המנוחה דייקא אז היא עוטה מעיל תפארתו כי בו גונים לאתפחרא כמבואר כמדתו של יעקב ומעתה נחזור לענין אשר עתה בר"ה בחי' דורמיטא ולזה בא תקיעת שופר לעורר הז"א משינתו כמ"ש עורו ישנים מתרדמתכם ועתה עיקר הכוונה בק' קולות שאנו תוקעים להחזיר המוחין כנודע למביני מדע והרמז במשפט המלך ביום המלוכה שתוקעין לפניו ואומרים יחי המלך אדונינו ככה אנו תוקעין בשופר להחזיר המוחין לז"א מלובשים בנה"י דבינה אם כל ח"י חיי המלך ובזה אנו אומרים יחי המלך אדוננו וכנזכר לעיל שאנו מקבלין עלינו עתה המלוכה מחדש וזה אנו גורמים אליו ית' מדות התפארת להתפאר בקבלת עול מלכותו וזה שנזכר בכוונות שעתה ביום ר"ה זו"נ אב"א וכוונתינו לנסר אותם והיינו כל זמן שלא קבלו ישראל עליהם עול מלכותו המה דבוקים אב"א ואחר כך ננסר באמצעות קבלתם מדות מלכות ונולד ההתפארות וזהו הרמז בכתוב כי חק לישראל עתה בר"ה חקיקה לישראל דלעילא מדות התפארת ואנו הגורמים שעוטה מעיל תפארתו וכל א' מישראל לערך המדה שמקבל עליו לעבדו ית' עמה ככה ננסר למעלה זו הבחי' מה שהיה כמוסה בעצמותו ולא היה במה להתפאר ננסר עתה להתפאר במדה זו לכן יש י' בהי' בנסירה ובכללות הנסירות יחד נולד כללות התפארת להתפאר במעשה הצדיקים כל או"א לערך אחיזת נשמתו וקבל עול מלכות שמים שלימה כנזכר תפארת עטה ליום המנוחה ואם עיני שכל לכם תשכילו להשיג אפס קצת ענין הנסירה הנעשה באמצעות עשרה ימים דבר יום ביומו העליון המורים מדות הידועים וככה הוא בנפש נעשה הנסירה באמצעות קבלת עול מלכות בסדר התפלה ותקיעות קנו המעוררים השינה מה שהוא עתה בסוד הדורמיטא להחזיר המוחין ובזה נמתק הדין מלמעלה ומלמטה אמן.