Ohr HaMeir, Shabbat Shuvah 4

או יאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' בהקדים מאמר נעים זמירות ישראל ואתה ה' אל תרחק יש לרמז כי כבר קדם לנו מלת ואתה מורה על ענין התפלה כנזכר בזוהר אות וי"ו מורה המשכה א"ת מורה כלליות הא"ב אות ה' מורה ה' מוצאות הפה והחיוב מוטל על כל אחד מישראל בגשתו לתפלה להוציא דיבור לפני אלהים תבנה ותכונן צירוף שם הוי"ה באמצעות דיבורו באופן המבואר לנו כמה פעמים והיינו לקשר בקשר אמיץ וחזק החכמה ובינה בחי' שתי אותיות י"ה לקול ודיבור שתי אותיות ו"ה אם לאו עושה דבריו חולין ולשונו ל' רמיה רם י"ה הסתלקות החכמה ובינה מקול ודבור ונעשה פירוד בין הדבקים והכ' רומז לא ממוצא ולא ממערב ולא ממדבר הרים ויובן ע"ז שבארנו למעלה פ"ה לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ע"ש באורך והכלל הקב"ה רצה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה המה כללות הא"ב אותיות התורה שעמהם נבנה העולם וקבען בפינו בה' מקומות ה' מוצאות הפה המבואר בס"י והכל בכדי שאנחנו יוכלין לקרותו ולהמשיך השגחתו עלינו ע"ד שבארנו פ"ה האותיות שאלוני ע"ש וכיון שכן מהראוי שיתלהב האדם בעבותות האהבה והתענוג גדול בכל בחי' מוצא מה' מוצאות הפה ירגיש בעצמו תענוג פרטי איך הוא יתברך בעצמו מצומצם שם בהאותיות ועל כן בכל מוצא ומוצא יקבל תענוג זמ"ז והנה ילמד האדם הענין דרך משל מי שיש לו כלי יקרה ומפוארת ובראותו שהכלי עומדת במקום סכנה ליפול לארץ ותשבר ואינו יכול לשלוח יד להחזיקה כי הכלי ממנו והלאה בין כך ובין כך תלך לאיבוד אזי מרים קולו למרחוק לאדם העומד קרוב אל הכלי ואזי משים כל מאמצי כחו אל הקול והדבור לרוב חשקו ותשוקתו אל הכלי המפוארה וירא לנפשו אם יאחר כמעט רגע מלהוציא מחשבתו מכח אל הפועל בבחי' קול ודיבור אזי יאבד הכלי ותשבר ולכן מכל מוצא מה' מוצאות הפה יש לו תענוג בפ"ע ואם ככה הענין בגשמיות כ"ש וקו"ח מהראוי להיות ביתרון שאת בגשתו לתורה ותפלה לפתוח פה להוציא דיבור ועל כל מוצא פי הוי"ה כלו' יש צירוף שם הוי"ה ב"ה וראוי שיחיה האדם א"ע בתענוג גדול ובזה יתכן לו לבחון בחינת ערכו באם שאינו מרגיש בפרטי התענוגים מכל מוצא בפ"ע זה לך האות שאינו מדבר בהתלהבות ודביקות ממשל כלי הנ"ל: