Ohr HaMeir, Shabbat Shuvah 5

והנה יש כמה בחי' קודם שמוציא המחשבה אל בחינת הדבור וכל בחי' מהראוי להרים א"ע בהתלהבות אל טרם כל יבנה הבונה את הצירוף תיבה שרוצה לדבר בהיותו עדיין בסוד המחשבה כנזכר לנו כמה פעמים פ"ה בחכמה יבנה בית ואח"כ בבואו אל ה' מוצאות הבינה הנמשכות קוים מן החכמה ונקרא קלא דלא אשתמע וגם שם צריך להתלהב בעבותות האהבה שזכה למדריגה זו ואח"כ בבואו לבחי' הקול ודיבור וכל מה שמוציא מכח אל הפועל הוא תענוג בהרגשה יותר קצת עד תשלום בחי' הדיבור בשלימות עם כל מוצאיו ונגמרת שלימות המחשבה ומרגיש בעצמו פרטי התענוגים והמשכיל על דבר ימצא טוב טעם ודעת אשר ככה יאתה לאיש הישראלי להוציא דיבורים של תורה ותפלה באופן הנזכר לאפוקי איש בער לא יבין את זאת ואין בפיו נכונה וגם תורתו ותפלתו תועבה כי לשונו ל' רמי"ה רמ י"ה כנזכר והכ' רומז יכרית הוי"ה כל שפתי חלקות ירצה אם השפתים מחולקים היינו הקול והדיבור נפרד מחכמה ובינה עושה פירוד בין הדביקים וזהו יכרית הוי"ה כביכול שפתי חלקות ואין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם כי האותיות המה חריבות ואינם פורחין לעילא ולקראת אנשים כאלה תמה דוד המלך עליו השלום באומרו לא ממוצא ולא ממערב ולא ממדבר הרים בכאן נרמז שלשה הבחי' הנזכר והיינו לא ממוצא רומז לה' מוצאות הבינה ולא ממערב כשהמחשבה באה בהתלבשות ברית הל' יסוד של חו"ב המערב בחי' השפעתם וכאן הוא בהרגשה יותר קצת ולא עוד אפי' לא ממדבר בחי' הדיבור הרים אינו יכול להרים א"ע בהתעוררת ועבותות האהבה להוציא דיבור בדחילו ורחימו והכל בעבור שלא ידע לשמור פיו ולשונו במעשהו בחוץ והשליך אותיות לחצונים ועשה עמהם צרופים לא טובים ועתה בעת תורה ותפלה באים לנגד פניו ורוצים עליה ע"י ולהיות שנבער מדעת קונו כמעשהו בחוץ כך מטהו בפנים ונשאר שקוע באותן המחשבות מעורבות והקול ודיבור נפרד מפנימיות מחשבתו כי אין פיו ולבו שוים וממילא נעשה פירוד בין הדביקים בשם הוי"ה ב"ה ולזה רמז בנעים זמירותיו ואת"ה מורה ענין התפלה הנרמז במלת ואת"ה כלו' כשאתה רוצה להתפלל הוי"ה אל תרחק כלומר. פנה מחשבתך מהכיעור והדומה ממ"ז לבלתי עשות ח"ו פירוד וריחוק בשם הגדול והקדוש הוי"ה ב"ה כלל הנשמע בהיות שאינו מוציא דיבורים שלימים לא די שלא יבנה אלא יהרסם ועבירה הוא בידו ועוד יש לך אדם שמתעורר לפעמים וזעק לבו עד שנשמע למרום קולו באמצע התפלה ובאמת אין ממש בהרמות קול הנשמע למרחוק וכל עצמו של התעוררות מדבר שטות הנדמה לפניו ונתעורר מחמת זה ומשים מגמת נפשו באותיות שמוציא מפיו וכזה נרמז בכ' באיוב הידעת שחר מקומו ואיתא בזוהר ה' התרחקת משח"ר ודרש שם לעומק עניינו וכלפי דברינו בא הרמז ידעת ה' מוצאות הפה כלומר אפילו אם אתה מוציא אותם בהתקשרות כי מלת ידעת משמעו לשון התקשרות כמו וידע אדם את חוה היינו שבאה לך התעוררת באמצע התפלה להרים קול עדיין החיוב מוטל עליך להתבונן במעוז שכלך מאין באה לך בחי' ההתעוררת ושמא מדבר שטות וכאשר עינינו רואות משוטים הבוכים בתפלה שאינו יודע בעצמו על מה ולמה מוריד דמעות וכן דרכם מתחלה מורידים דמעות סתם ואח"כ כשרואין שהוריד דמעות מרחמים על בחי' עצמם ועליהם לבם דוה ומעוררים לבכי עוד יותר ובאמת בקרב איש ולב אין וכן בחי' שמחתם שמעוררים בתפלה כל עצמה של השמחה נתעורר מדבר שטות ולפעמים מארבעה וה' גדולים כנראה בחוש הראות ונמצא גם שמחתם ואהבתם ויראתם הוא כסלותם ומאומה אין בידם כי גם תורתם ותפלתם תועבה אפילו משימים התעוררת מחשבתם בהאותיות כל עצמה של קדימת המחשבה מאין שנתעוררו הוא רק מ"ז וכיון שנחרב בבית ראשון יבש בבית ב' ג"כ לזה בא הרמז ידעת ה' מוצאות שחר מקומו הראשון מאין באה לך התעוררות לקשר ה' מוצאות הפה ואחר העיון היטיב תשכיל לדעת שצריך תשובה על התקשרות דיבורים במחשבה בזה מול זה בא הרמז שובה ישראל עד הוי"ה אלהיך להיות תשובתך שלימה להוציא דיבורים מקושרים בקדימת המחשבה וזהו עד הוי"ה אלהיך שתבנה ותכונן צרוף הוי"ה באמצעות הרחמים ותחנונים לפני המקום ורומז הנביא כי כשלת בעונך ואין לך מדות מקושטים ממגע נכרים ז' תועבות ממילא כמעשהו בחוץ יש לנחש הוא היצה"ר אחיזה במדותיו ככה מעשהו בפנים בתורה ותפלה אין נכונה בפיו ועושה פירוד בשם הוי"ה כנזכר ולזה רמז קחו עמכם דברים ושובו אל הוי"ה כלו' אין ממש בדיבורים שאתה מוציאם לפני אלהים ואפי' נראה שהם בהתקשרות ודביקות עכ"פ חובת גברא לשחר מקומם של הדיבורים מקום מוצאם קדימת התעוררת מחשבתו מאין נתעורר כנזכר ידעת ה' שחר מקומו וזהו קחו עמכם דברים דיבורים ממש ושובו אל ה' כי עליהם גופא צריך תשובה שעשה הריסה בשם הוי"ה כנזכר ואותן הדיבורים צריך להשיבם אל הוי"ה צירוף הקדוש ואז טוב לו. וכזה יש לרמוז בפסוק דרשו הוי"ה בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב באזהרה בא לדרוש תמיד יחודו ואחדותו יתברך מפרטי עובדותיו ולדבק פנימיות מחשבתו לרוממותו והתגלות אלהותו שבפרטי הנבראים והדוממים והצומחים להעלות הכל אל מקום אחדותם אך יאמר נא ישראל איך יתכן כזה לאדם הגשמי מלובש בגוף עכור ואיך יכול לתפוס אורות הבהירים ע"ז בא כמתרץ ואומר בה' מוצאות ירצה בה' אחרונה היא השכינה השוכנת בפרטי המדריגות שם מקום מציאת השארת התגלות אלהותו להשיג הרוחני מגשמית כי היא דמות דכל דמיונות מתחזיין בה מתתא לעילא ומעילא לתתא כמבואר כמה פעמים מהות הענין ואז תועלתם נשגבה ומעולה מאוד בגשתם לתורה ותפלה ימלא פיהם תהלה בקול נעימה בלא שום טרחא לדחות מחשבות מעורבות מהבלי עולם כיון שלא נפרד ממחשבות. קדושות אפי' בעבודתו בחוץ במעשה הגשמיות לכן יכול להוציא דיבור בשלימות הקול ודיבור מקושרים לחכמה ובינה ונתהוה צירוף הוי"ה ב"ה ולזה כפול בלשונו דרשו ה' בהמצאו כנזכר והפעולה קראוהו בהיות קרוב מוסב על צירוף הוי"ה ב"ה נבנה ונתקרב אחד אל אחד יחדיו ידובקו.