Ohr HaMeir, Shavuot 6

נקרא לנערה ונשאלה את פיה ע"ש במקומו ותוכן הדברים משמעות נקרא מלשון ויקרא אלהים לאור יום שהוא לשון תיקון ועשייה להזמין לאור יום כדאיתא בזוהר וזהו נקרא לנערה נתקן לנערה ונעשה לה קומה שלימה בנויה מז' מדותיה הקדושים ונערה כנוי לשכינה הנק' תחלה בחי' נער קודם דקבילת דכר ואח"כ נערה באות ה' כנודע למשכיל הרגיל בדברי הזוהר והחיוב מוטל עלינו בני ישראל לבנות קומתה בפרטי עובדותינו ולכן נק' ת"ח בנאים ע"ש שעוסקים בבנין העולם מוסב על השכינה וזהו נקרא לנערה לעשות מנע"ר נערה שתוכל לקבל הארה מלמעלה ואחר שתהדרי לדיוקנא קדמאה ואתעבידא בדיוקנא שפיר בכשרון מעשה הצדיקים אח"כ ונשאלה את פיה מה דאיהי אמרת ופקידת לון כמלכא גו חילא כדברי הינוקא גבורי כח עושי דברו ברישא כלומר לעשות תקון למלכות עולם הדבור והדר לשמוע וזה סוד כוונת כללות ישראל בגשתם לקבלת התורה באומרים נעשה תחלה לשכינה קומה ואח"כ ונשמע וכבר אמרנו בדרוש ספירת עומר שעיקר בניינה ותיקונה תולה במספר שבעה שבועות וע"ד חז"ל מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי והיינו תיקון זי"ה בכלל ופרט ולזה צריך אימוץ וזירוז רב להיות גבור בכ"ח עתים שיש י"ד עתים לטובה וי"ד עתים לרעה צריך להיות גבור ולכבוש את יצרו בכולם עש"ה עת לעשות לה' כלומר העת בעצמה לעשות ולתקן בלתי לה' לבדו וכיון שכן כחו יפה לבנות לה קומה שלימה וזה גבורי כח עושי דברו להם נאה לתקן האי דבר לשלול זולתם אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך כלומר לעמוד בהיכל היא השכינה גי' אדני המלך מוסב על הקב"ה כיון שנעדר מלתקן כ"ח עתים אינו יכול לתקן את ההיכל לקבל הארה ממלך הקב"ה ומעתה שא עיניך וראה טרם גשתם בני ישראל לחבר שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ מצוים ומוזהרים לספור ספירות עומר פרט וכבר בארנו שלא באמירה וספירה לבד תליא מילתא כ"א לתקן פרט היום לערך סוד המדה מימי הספירה השולט אז ואם לאו לא תיקן יומו ואינו כלי מוכשר לקבלה בהגיע חג השבועות לחבר תורה שבכתב עם תורה שבע"פ והכוונה שתי אלה ישנה בכל אדם תורה שבכתב הם אותיות המחשבה ותורה שבע"פ המה אותיות הדיבור ויוכל המשכיל להרגיש בזה אם אין כחו יפה לחבר בחי' הדיבור שלו בעצמו מתורה ותפלה לאותיות המחשבה להוציא דבור לפני אלהים בשלימות בלי מחשבות מעורבות מהבלי הזמן ואם נעדר ממנו בחי' זו ידע נאמנה שבודאי אין כחו יפה ג"כ לחבר שתי תורות שבכתב ושבע"פ וכבר זכרנו ודברנו שטהרת המחשבה בלי מ"ז תולה במעשהו בחוץ כמ"כ מכניס ובונה מבפנים צירופי תיבות ואותיות ומעשהו בחוץ תולה הכל בקישוט ז' המדות בהיות זך ונקי בהם ממום ז' תועבות הפכיים וזהו סוד הספירה ועיין בדרוש ספירות עומר פ"ה מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ותוכן הדברים מהחל חרמש בקמה חרמש לשון חרישה כי הצדיקים נק' מחצדי חקלא ע"ש שחורשין וכורתין תמיד את הקליפות מחקלא קדישא להיות לה קומה שלימה נקי מסוג חיצונים ורומז הכתוב מהחל האדם חרמש בקומה של השכינה לתקנה ולבנותה ראשית דבר תחל לספור שבעה שבועות ובהם ומהם יתכן לך לבנות קומתה בשלימות כי תיקון קומתה תולה בתיקון מלא קומתו של אדם ומדותיו לזכותם ולטהרם כפי ענין הספירה כל יום ביומו לפי הכוונה והמדה השולטת ואיתא בזוהר ומאן דמטי טהור להאי יומא וחשבנא לא אתאבד מניה וכו' כד מטי טהור להאי לילה וכו' אשתכח דמלכא עלאה ומטרוניתא וחברייא מדוריהן כחדא וגו' הה"ד מי יגור באהליך הולך תמים ופועל צדק מאן היא אינון דמתקנא למטרוניתא בתכשיטהא בכל חד פועל צדק אקרי והכוונה כל חד מאינון חברייא דמתקני' למטרוניתא נק' פועל צדק היינו שפועלים במעשיהם הטובים לבנות קומת השכינה הנקרא צדק ונמצא שאין האדם נקרא טהור כ"א בהיות שלא חסר אחת מהנה המדות ובכולם טיהר וזיכך גופו לעשות הכל בהתקשרות הדעת ומזה נמשך טהרת מחשבתו בגשתו לתורה ותפלה להוציא אותיות הדיבור עם אותיות המחשבה בלי שום מונע מתערובות חוץ כיון שגם מעשהו בחוץ הכל בחכמה ודעת והנה נודע אותיות הדיבור נק' שערה שער ה' מוצאות הפה ואותיות המחשבה נקרא חטה גי' כ"ב ומצינו לרז"ל שנתעוררו אדם הראשון משוך בערלתו היה והכוונה ערלה דחפיא על ברית וארמוז בקיצור כי כבר הארכנו בזה בכמה מקומות אשר תחלת רצונו יתברך רצה לגלות עוצם בהירתו באמצעות קומת אדם הראשון וכיון שחטא נתמעט קומתו ולא יכול הקב"ה לגלות פרסום אלהותו באמצעות קומתו ואח"כ באו אבות שלשה ופרסמו אלהותו בפי הבריות והיה השפעת אורותיו ית' והתגלות טובו בעולם נקרא ברית כידוע למבין ובהעדר המשכילים נפרסם השגלתו והשפעתו הנשפע תמיד בעולמו אזי תועי רוח בינה סוברים ומדמים כאלו עולם כמנהגו נוהג ולא מאת ה' היתה זאת וזה נקרא ערלה חפיא על ברית כלומר על בחי' השפעה הנשפע מאתו יתב' בכל עת ורגע נשכח מלוח לבם של הבריות בסיבת היצ"ה המסמא עיניהם לדמות בנפשם שכחם ועוצם ידם עשה להם רוב טובה והשפעתם הנשפע להם משפע ברכה עליונה וכן להיפך במקרה לא טובה נשכח מלוח לבם שהכל בהשגחה פרטיות מבורא עולם המנהיג ומשגיח בפרטיות ומבין כל מעשיהם וכ"ז נקרא ערלה דחפיא על ברית עליון בחי' השפעות טובו הנתגלה בהעולמות וכיון שלא היה הכנה רבה במלא קומתו של אדה"ר לגלות ולפרסם אלהותו באמצעות קומתו ממילא משוך בערלתו היה לכוון האמור שלא גילה ופירסם התגלות אלהות בעולם והיינו טעמא ג"כ עץ שאכל אדם הראשון חט"ה היתה כלומר אותיות המחשבה המכונים בשם חט"ה כנזכר נתערבו בתערובות חוץ ונפלו בארציות עד שבא אברהם אבינו ע"ה והרגיל שמו יתברך בפי הבריות וכמאמרם ז"ל לשעבר נקרא אלהי השמים ועכשיו הרגלתי שמך בפי הבריות ונק' אלהי הארץ והיינו שהרגיל שמו יתברך בפי הבריות לדעת שיש התלבשות אלהות אפילו בארציות ומדריגות הגשמי גם משם משיגין הבריות את שמך הגדול וכן יצחק ויעקב כל או"א הודיע טבעו ית' בעולם לערך מדותם ולכן נקראו האבות בחי' מרכבה כמאמרם ז"ל האבות הן הן המרכבה להיות שהרכיבו אלהותו יתב' בזה העולם וגילו ופרסמו אלהותו בפי הבריות ונמצא מה שעלה ברצונו הקדום לגלות אלהותו באמצעות קומת אדה"ר נתגלה אח"כ באמצעות האבות שלשה אמנם אח"כ כשנפלו ישראל תחת יד שעבוד מצרים נשכח מהם כל וכל עד שעמדו ישראל על הר סיני ואז חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה היא התורה המלמדת לאדם דעת והוא רושם אלהות והעולם רושם התורה כי בכל דבר שבא לכלל בריאה יש שם התלבשות אותיות התורה ואז במעמד הקדוש נתעלו האותיות לשורשם ונתקן אז פגם זוהמת הנחש הוא היצה"ר שהטיל באדה"ר וחוה וע"ד רז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקו זוהמתם והיינו הזוהמא שהיה להם מאז ומקדם בחטא הקדום אילן שחטא אדה"ר חט"ה היה ולהבינך עוד הענין איך נתעלו האותיות למעלה ע"ד רז"ל בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל נתפחדו ונתבהלו האומות ובאו אצל בלעם ואמרו לו מה קול ההמון ששמענו שמא הקב"ה בא להביא מבול לעולם אמר להם כבר נשבע הקב"ה שלא יביא מבול אלא קול ההמון ששמעתם הקב"ה נותן תורה לעמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן היא התורה הנקרא עוז ואפשר לכוון במאמרם ז"ל כי כבר נודע אשר זה לעומת זה עשה אלהים כשם שבסטרא דקדושה בעת מתן תורתינו נתעלו פרטי המדות לבחינת הדעת ועיקר נתינתה זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל שהוא בחינת הדעת של כללות ישראל דוגמתו מוכרח להיות ג"כ נגד זה בסטרא דמסאבא גם כן עליות מדות הפכיים אל בחי' דעתם הוא בלעם וע"ד מאמרם לא קם כמשה בישראל אבל באומות העולם קם ומנו בלעם ומעתה תשכיל לדעת מה דאיתא במדרש בשעה שאמר אנכי ה' ולא יהיה לך סוס לא צנוף חמור לא נעור וכו' וטעמא בעי מה הגיע על ככה שניטל מהם כל הנ"ל אמנם יתפרש על פי דברינו להיות שנתעלו המדות לשורשם בחינת הדעת כמו בקדושה גם כן בסטרא אחרא נתעלו בחי' מדותיהם לבחינת דעתם הוא בלעם והודיע להם המאורע מה הגיע על ככה הכל בסיבת נתינת התורה לעמו ישראל וכבר נודע ומפורסם אשר פרטי בחי' תענוגות בנ"א שנתפשט בזה העולם הכל נמשך מהתורה שהיא חיות כל העולמות וכללות התורה חצבה עמודיה שבעה המורים זי"ה כמבואר למעלה ולעומתם יש ז' תועבות בקליפיות כי כן גזרה חכמתו יתברך לתועלת עם קרובו ישראל נותן חיות בקליפיות באמצעות אותיות התורה כדי חייתם ומציב גבולות עמים למספר בני ישראל והם צורך בעולם בשביל יתרון אור וכפל שכרם של ישראל כמבואר למעלה כמה פעמים להמשכיל על דבר ימצא טוב ונמשך כזה עד ביאת הגואל ב"ב ובשעת מתן תורה נתעלו ונגבהו פרטי התענוגים והתאוות שבעולם לבחי' שורשם שנמשכו משם היא התורה ולכן נתפחדו ונתבהלו האומות ונתעלו אל בחי' הדעת כמו בקדושה ואמרו שמא הקב"ה מביא מבול לעולם והשיב להם בלעם הקב"ה נותן תורה לעמו ישראל ומזה נמשך שנתעלו כל בחי' התענוגים והחיות שנמשכים מאותיות התורה נתעלו ונגבהו למעלה וככה אירע בקליפיות וזה הטעם ג"כ בשעה שאמר אנכי ולא יהיה לך סוס לא צנוף וחמור לא נעור כי נתעלו חיותם למעלה לחיות התורה ואחר נתינתה תחזור העולם לקדמותה כל בחי' מדריגה לחיותה הנמשך לה מחיות התורה כי גם לקליפיות צריך ליתן להם חיות מעט עד זמן מצבה בעולם בשביל יתרונם של עם קרובו ישראל אמנם לעתיד כתיב ותורה מאתי תצא ואז יתעלו כל המדריגות לשורשם לעולמי עד כי רוח הטומאה יעבור ואין צורך בו עוד. סוף דבר נשמע מהנ"ל אשר בכל חג שבועות חוזר למציאות הראשון שנתעורר בחי' נתינת התורה בעולם וכל אחד מישראל לערך הכנתו וזיכוך גופו מזוהמת היצה"ר ככה מקבל בחי' תורתו הנוגע לנשמתו ואחיזתו באותיות התורה וכללות הזוהמא נמשך מאז ומקדם מאילן שאכל אדה"ר חט"ה היתה הרומזים לאותיות התורה אותיות המחשבה בחי' תורה שבכתב ושער"ה אותיות הדיבור אשר זאת תורת אדם לחברם ולייחדם עתה בחג הקדוש ובחינת חיבורם וייחודם תולה בזיכוך גופם וקישוט מדותם ומחשבתם בספירת עומר כמבואר סוד נעשה ונשמע ברישא עושי והדר לשמוע וכדבריהם ז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה יצאתה בת קול ואמרה להם מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו עושי ודאי להאי דבר ומתקנין ומהדרין לדיוקנא קדמאה והדר לשמוע כנזכר ובחי' עשיות תיקון קומתם נתבאר כבר שתולה בימי הספירה ואחר הספירה כראוי ונכון וחשבנא לא אתאבד מניה נאה באמת לומר נעשה ונשמע ואם לאו טובה השתיקה מהדיבור. ומעתה נחזור לענין מפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן והכוונה שתי הלחם ידוע למבינים רומז לשתי ההי"ן בינה ומלכות ועיין בדרוש מגילת רות פ"ה וילכו שתיהן עד בואנה בית לחם בארנו רומז וילכו שתי ההי"ן בחי' אותיות המחשבה ה' ראשונה ואותיות הדיבור ה' אחרונה וכבר זכרנו שתי אלה רומז לתורה שבכתב עם תורה שבע"פ ועיקר נתינתם ויחודם היא עתה בחג עצרת ואמרו מפני מה אמרה תורה הביאו שתי לחם אלו בעצרת דייקא ולא בזמן אחר לזה נתנו טעם מפני שעצרת זמן פירות האילן אמר הקב"ה הקריבו לפני שתי לחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות שבאילן וכפירש"י דר' יהודה לטעמיה דהא אזלא כמאן דאמר עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה רומז לכ"ב אותיות התורה גי' חט"ה ומאז נתערבו ונתפשטו אלו האותיות בתערובות רע כנודע וכמוזכר בהקדמה ומזה נמשך פירוד בין הדבקים אותיות מחשבה מאותיות הדיבור במחשבה זרה מתערובות חוץ כנזכר ועתה עת תיקונם כאשר מאז בפתיחת נתינת התורה נתעלו ונגבהו למעלה נוהג הענין בכל דור ונתקן מעט מעט ונהפך מקללה לברכה מה שנתקלל אדם וחוה ואפשר לזה כיוונו במאמרם הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת וכנזכר לחבר אותיות הדיבור לאותיות המחשבה בחי' תורה שבכתב עם תורה שבע"פ הנרמז בשתי הלחם והכל כדי שיתברכו להם פירות האילן הרומז לכ"ב אותיות התורה שנפלו ונתפשטו לקליפות ועתה כחם יפה להפוך הקללה לברכה. אמנם יאמר נא ישראל במה נאות לו לגרום ככה לזה אפשר לרמוז בדברי