Ohr HaMeir, Shavuot 7

מהרש"א וז"ל והוא מבואר שאמר הכתוב מהחל חרמש וגו' שהוא קציר שעורים כי בצאתם ממצרים שנקרא חמורים והיו ישראל ג"כ בלא מצות לא היו ראוים רק למאכל בהמה שהן שעורים עד ספירת ז' שבועות שהוכנו אז לדעת שמביא מאכל חטים שאז קבלו התורה וע"כ מביא שתי הלחם מחטים עד כאן לשונו הנה הרואה יראה ויבין וישכיל הוא הדבר אשר דברנו עד הנה כי טרם שמזככים את נפשם בספירה אזי מותר אדם מן הבהמה אין רק להתאוה תאוה כמאכל הבהמה ולכן קרבנם ג"כ מאכל בהמה שהן שעורים ותפלה של אדם העומדת במקום קרבן ג"כ מאכל שעורים הרומז לאותיות הדיבור נפרדים מאותיות המחשבה ולשונו ולשון רמיה רם י"ה מאותיות ו"ה כמבואר בכמה מקומות והכל בסיבת שעדיין לא ספרו וזככו עצמותם בפרטי מעשיהם מבית ומחוץ לעשות בהתקשרות החכמה והדעת כמבואר לכן לא היו ראוים רק למאכל בהמה שהן שעורים כנזכר לאפוקי אחר ספירת עומר שהוכנו אז לדעת כי עיקר ספירות להכניס הדעת בפרטי המדות ואפי' במעשיהם בחוץ ומשאם ומתנם ושאר תענוגים מוציאים משם אותיות התורה ומחשבתם דבוקה לרוממות אלהות נמצא מאין להם מחשבה זרה אח"כ בגשתם לתורה ותפלה וזה הגורמת שמוציאים דיבור לפני אלהים אותיות הדיבור מקושרים ודבקים לאותיות המחשבה וע"כ אחר הספירה מביא שתי הלחם מחטים שמביא הדעת לכוונה הנ"ל. הנה סהדי במרומים שאין כוונתי לדרוש לבד ולומר פרושים בדבריהם כי לא לדרשא אתינא כ"א מגמתי לעורר הלבבות אשר מה מאד מהראוי להיות כל איש ואיש להיות ירא וחרד במורא ופחד בהאיך אנפין יקום קדם מלכא עתה בחג עצרת כלפי דברינו הנאמרים באמת אם חסר אחת מכל תנאים המבוארים שצריך לזכך ולקשוט עצמו בימי הספירה ולבנות קומת השכינה ואז ימנה בין כללות עם לומר נעשה ונשמע כנזכר ואם לאו הלא יעטה כמעיל בשתו וכלימה יכסה פניו מלהרים ראש ועדיין טומאתו עליו ח"ו מזוהמתו ובא וראה שאמר הנביא כל הגונב מזה כמותו ניקה וכל הכחש מזה כמוהו ניקה וטרם הביאור נקדים מאמר הזוהר לא תרצח לא תנאף לא פסקא טעמא ואי לאו דפסקי טעמא לא היה תקנה לעלמין ויהא אסור לקטלא נפשא בעלמא אע"ג דיעבור על אורייתא אבל במה דפסקא טעמא אסור ושרי לא תנאף אי לאו דפסקא טעמא אסור אפי' לאולדא או למחדי באתתיה חדוה דמצוה ובמה דפסקא אסור ושרי לא תגנוב אי לאו דפסקא טעמא הוה אסור אפילו למיגנוב דעתא דרביה באורייתא או דעתא דחכם וכו' ובמה דפסקא טעמא אסור ושרי נמצא העולה מדברי קדשו אם לא היה בחי' פסוק הטעמים באורייתא בין שתי תיבות אלו שנים שנים הבאים אל התיבה מעשרת הדברות לא הסמוך לדיבור תגנוב או לא הסמוך לדיבור תנאף וכדומה בלתי אפשרי היה שום גניבה בעולם אפי' גניבה דמצוה וממילא אם אין בחי' גניבה בסטרא דקדושה מאין נמשך בחי' גניבה אל הקליפיות כי כל מה שיש בקדושה כנגדה יש בסט"א זל"ז והכל נמשך מהתורה אשר בה אסתכל קב"ה וברא עלמא וממילא יש אותיות התורה בכל העולם ומלואה עד מדריגה התחתונה ובהעדר' לאפס ותוהו נחשבו ויחזור ח"ו לתוהו ובוהו ולכן מוכרח לומר שכל הגונב וכחש ורצח ונאף וכדומה ממדות המגונות הפכיים בכולם יש בהם חיות מעט מאותיות התורה להחיותם עד עת קץ והכל מכח פסקא טעמא שנתן ריוח בין הדבקים לא הסמוך אצל דבור מעשרת הדברות גניבה וניאוף ורציחה וכדומה מזה נמשך להם חיות מעט כדברי הזוהר ואפשר לרמוז בדברי הנביא כל הגונב מזה הכוונה להורות מאין נמשך בחינת גניבה בעולם וכל הגונב הכל נמשך מזה מבחי' פסקא טעמא שניתנו בין הדבקים תיבת לא מתיבת תגנוב וכדברי הזוהר אי לא דפסקה טעמא הוי אסור למגנוב וגו' והכוונה כיון שאין בחי' גניבה בקדושה ממילא לא הוי שום בחינת גניבה אפי' בקליפיות המושכת חיות מלא תגנוב הכתוב בתורה ומפסקא טעמא שביניהם ועתה שרי ואסור ואומר הנביא כמוהו ניקה כלומר בהיות כמוהו שישים האדם נפשו ורוחו לגנוב כמו שכתוב בתורה פסקא הטעמא דהיינו רק למגנב דעתא דרביה אזי ניקה האיש מעון רק לב הותל הטהו למשוך עד לקליפיות לגנוב גניבה ממש אסורה מדאורייתא וכן אמרו וכל הכחש מזה כמוהו ניקה הכוונה ג"כ ע"ד האמור כל הכחש הכל נמשך מזה פסקא הטעמים אמנם בעשותו ככה כמו שעלה ברצונו הפשוט בפסיק הטעמים בודאי היה האיש ניקה מעון רק רע יאמר וכיחש מה שאמרה התורה וממשיך הכחשה מותרת עד לקליפיות ולכן לא ינוקה רע ח"ו והנה אחרי העיון בדברי אלה אשר הקדמנו לבבו יבין וישכיל לדמות שארית פרטי תענוגות בני אדם המותרות ופרטי האסורים הכל נמשך מאותיות התורה בהיות יצא חוץ לגבול התורה וכמבואר והבחירה חפשית ביד האדם לעשות כרצון איש ואיש כמו שעושה צירופי' באמצעות פרי מעלליו מטוב עד רע כמוהו ממש נקבעים צרופים בתורה ובפרט עתה בחג שבועות שחוזר מציאות הראשון פתח נתינת התורה שהולך ונוקב עד ביאת הגואל קול השופר הולך וחזק בכל שנה ושנה בעת המציאות ותולה כל הוראת חיי אדם בזה הלילה כמו דאיתא בהאר"י זללה"ה אם האדם ניעור בזאת הלילה בליל שבועות מובטח לו שלא ינזק כל השנה כי כל הוראת חיי האדם תלוי בזה הלילה ומי שיש לו מוח בקדקדו נפשו יודעת מאד מצד השכל שכן היא להיות שעתה חוזר למציאות הראשון ואנו בני ישראל מקבלים את התורה כמאז ומקדם ובודאי הסברא נותנת מיום נתינת התורה במעמד הקדוש עד עתה ועד לעתיד אינו דומה בחי' נתינתם משנה לשנה ומשתנת בטעם וריח לשבח בבחי' מחודשת ובכל פעם החיוב מוטל על כל אחד מישראל להכין את לבו ורוחו לקבל על נפשו מה שיקרא וילמוד עתה בלילה הזאת יקבל עליו עול מלכות שמים שלימה בחשק האהבה ולערך הכנתו לקבלה כמוהו אור לו אור התורה ונצטרפת צירופי אותיות בתורה ופסקי הטעמים אשר בהם ומהם דוגמתם קורה לו מקריותיו ומאורעותיו כל השנה הבאה להטיב או לרע ח"ו כדברינו הנאמרים באמת בדברי הזוהר: