Ohr HaMeir, Sukkot 4

או יאמר אמרתי אעלה בתמר והכל עולה בקנה אחד כי אנו אומרים מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך וכוונה להיות שעיקר השגתינו בעוצם יכולתו ורוממותו הוא באמצעות פעולותיו שנוהג בעולמו ככה נקרא בשם מתואר שמותיו וכינויו ואמר יאמר העבד העובד את הקב"ה שכבר עמד בסוד ה' ויודע עומק מחשבותיו יתב' באמצעות פעולותיו ובאמת הוא תועה מדרך השכל כי יש אלפי אלפים ורבוא רבבות עולמות שלא באו עדיין לידי התגלות ואיך ימלא פיו לומר שכבר השיג במושכלות לזה רומז הכתוב מה גדלו מעשיך ה' שנראים מעשיך שאתה פועל בעולמך גדולים ורבים ותרצה לומר שכבר עמדת על עומק מחשבותיו הניכרים מתוך מעשיו לזה גמר אומר הכתוב מאד עמקו מחשבותיך ואין מי בעולם לעמוד על סודם כיון שלא באו עדיין לידי התגלות כי אם אפס קצת ע"י עשיות מעשה המצות כנזכר לנו מהות הענין בפרשיות הקודמות דלזה בא הרמז אמרתו אמרת יו"ד ומשמעות אמרת לשון שפת הבגד וזהו אמרת היינו שפה וקצה של חכמה הבהירה הכינוי באות יו"ד ומה היא שפת החכמה מורה הכתוב ארבעה מינים אלו המרומז במלת אעל"ה "אתרוג "ערבה "לולב "הדס כנזכר כלל הדברים עיקר מגמת נפשו של אדם בנענוע הלולב עם מיניו להכניס הדעת שקבל על עצמו בראש השנה ינענע עתה ויכניס הדעת בהמדות לעשותם בהתקשרות החכמה ובזה תולה עיקר בנין קומת השכינה ולכן אחר שקבלנו עלינו בסוד הדעת לעסוק תמיד בבנין קומתה אח"כ בא תיכף חג הסוכות לגמור הענין בעובדא ממש שאנו נוטלין הלולב עם מיניו המורים כללות זי"ה כנודע למשכיל ומנענעים אותו הדעת שקבלנו עלינו בר"ה להמליך מלכותו בשית סטרין ומורים בעצמינו היות בחינתינו בעבודת הבורא ב"ה כ"א כתינוק המוטל בחיתול אמו לבלתי ירים יד ורגל ושום תנועות אבר כי אם אשר תלמדנו אמו ומתירו מחיתולו ואם תרפנו הרי נופל לארץ וחשוב כגולם כן אנחנו בני ישראל מראים בעצמינו עם נענועת הלולב עם מיניו אשר לכל צד שאנו פונים מכניסים לשם הדעת לבלתי עשות שום פעולה גדולה וקטנה מהות קצוות שהמה בחינת אהבה ויראה והתפארות וגו' אשר באלו המדות תולה מעשה בני אדם ותחבולותם כל ימי חייהם ולזה רמז בס"י וגם יש לרמוז בנענעות הלולב לכל פינות פנה לדרום וחתום ביה"ו וצריך לכוון אותו הצרוף הנוגע למדות דרום אמנם ידע נאמנה שלא בכוונה לבד תולה הדבר כי אם כמעשהו בחוץ איך שנוהג א"ע עם זאת המדה לנקותה ממום מגע נכרים ממדות הפכיים וזהו הרמז במלת פנה לדרום כלומר יפנה מדות דרום המורה חסד בחי' אהבה יפנה אהבתו וינקה ממום מגע נכרים אהבת ניאוף וכדומה מאהבות לא טובים וכן פנה לצפון המורה מדות היראה יפנה וינקה זאת המדה בתכלית הזכות מכל סיג בלתי יראת הרוממות הנוגע אליו יתברך וכן הכוונה פנה למזרח למעלה ומטה בכולם הכוונה ע"ד האמור וזהו תכלית הכוונה עם צרופי שנוי השמות שבשית סטרין לחקוק בלוח לבו אלו השמות חקיקה שאינה מחוקה באמצעות פעולותיו ככה חוקק צירוף השמות כנזכר לעיל ונמצא בחינת צירופיהם אינה תולה באמירה לגבוה וכוונת הלב לבד כ"א בעובד' ממש ככה נקבע צירופי שמו"ת שבו"ק וככה כחו יפה לנענע הלולב עם מיניו לשית סטרין המורה מדות הקדושים להכניס בהם הדעת והלולב עם מיניו בעצמם הם הם הוי"ה מחסד עד מלכות אנו מנענעים אותם ומעלים עד השורש שלהם והיינו כנזכר בהיות המשכיל משים רוחו ונפשו יומם ולילה לחבר חכמה עלאה בחכמה תתאה בהשכיל לב שבכל דבר בעולם שם שם לו חוק ומשפט לעבוד עבודת הבורא ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא להשיג מגשמיות אורות עליונים על מה ברא ככה חכם הפועל בעולמו בוודאי הכל בחכמה כי כל פעל ה' למענהו הכל בשביל קילוסו ובזה כחו יפה להעלות נ"ק שנתפזרו מעלה אותם לשורשם ומקורם וגם גורם הורדת השפע מרום המעלות למדריגת התחתונים שנתעורר מחמתם וזהו דאיתא בכוונות אחר שאנו מנענעים ומעלים אותם אל השורש וע"י נענוע הזה הם מקבלים הארה משם ואז אנו מורידין אחר כך הארה לנוק' מהם וסוד הורדת אור זה לנוקבא הוא כאשר הנענע ותוליך ותביא הלולב תכוין להמשיך ולהביא את סוף הלולב והדס וערבה והאתרוג במקום החזה שלך וכשתנענע ותוליך הלולב למזרח תכוין הבאתו שתביאהו עד החזה ומשם לנוקבא ונחה על ראש רחל וכן בכל הרוחות תמיד בעת ההבאה תביא את הלולב ומיניו כללות זי"ה ע"ד החזה וממנו לנוקבא ה' תתאה ואז נשלם צירוף שם הוי"ה לערך בחי' צירוף השייך לאותו הרוח: