Ohr HaMeir, Vayera 7

בפסוק ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלקים עמך בכל אשר אתה עושה ועתה השבעה לי לכאורה אין לו שחר כלל וגם שפת יתר בכל אשר אתה עושה מהראוי לומר אלקים עמך ועתה השבע' לי. אמנם בכאן באה תורתינו הקדושה לעורר לבות בנ"א לכונן מחשבות' ועובדותיה' בקדוש' ובטהר' ויחקו על לוח לבם כי אלהי' פנים אל פנים אתו עמו כל או"א מישראל כמו שהוא גורם בכשרון עובדותיו ומרא' פנים למעל' כמוהו גורם ג"כ מראות פנים העליון היינו התלבשות אלהות בהעולמות באמצעות מדריגותיו המה זה"מ וע"ד שנתבאר לנו במקום אחר פי' המדרש פ"ה ה' צלך. וביאר הקב"ה הוא צלו של אדם התחתון מה הצל הזה כשאת' בוכה הוא כנגדך וכשאת' שוחק לנגדך כן הקב"ה כ"י הוא צלך ובהתעוררות התחתון נתעורר למעל' ממש שוה ולכל פנות שאתה פונה אפילו פעולה הקטנ' שנפעלות תדע נאמנה דוגמת זה עושה הקב"ה בעצמו וא"כ איך לא יתמלא האדם הגשמי רתת וזיע פחד ומורא וכל עתיו ורגעיו יבוש ויכלם ויפלס מאזני שכלו במאוד מאוד טרם עשותו איזה מן הפעולו' מה יתער לעילא ושמא יגרום ח"ו עשיה רעה לבורא עולם כ"י כמעשהו כדברי המדרש ואנה יוליך חרפתו. מול דברינו בא הרמז בתורה שכל מוסר לבני אדם ויאמר אבימלך אב הרחמים מלכו של עולם ופיכל שר צבאו מורה מלאכי מרומים צבאות אלקים תחלת דיבר ה' כאב רחמן אל אברהם והאבות סימן לבניהם למען אשר יצוה את בניו אחריו עד דור דורות בא אלקים עם כל צבאותיו להורות לאדם אופני העבוד' זאת תעלה על לבך אלהי' עמך בכל אשר אתה עושה ירצה להורות האמור כל בחי' עשיותך מקטן ועד גדול אלקים עמך לעשות כמעשיך ממש שוה אם לטוב או הפכו ח"ו וא"כ הזהר והזהר בגודל ההשכל' ושקול הדעת לבלתי עשות שום פעול' בעולם זולת מה שנוגע אל עבודת הבורא ותיקון ז' מדותיו הקדושים שממה' נבנה העול' ולזה גמר' אומר ולהזהיר בא האלקים ועתה השבעה לי ונודע כל מקום שנאמר לשון שבועה הוא ברזא דשבע' כלומר מגמתך ועובדתך בעוה"ז השבעה לי היינו שתגרום בכשרון פעולתך תיקון זה"מ ותשפיע משפע ברכה עליונ' ברזא דשבעה השפע' לשכינ' ואז טוב לך בזה ובבא ובאלה אני חפצתי לעשות כמעשיך אמן ודוק: