Ohr HaMeir, Vayera 8

ואשה אחת מנשי הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת וכו' והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים ויאמר אליה אלישע מה אעש' לך הגידי לי מה יש לכי בבית ותאמר וכו' ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניכי כלים רקים אל תמעיטי. ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האל' והמלא תסיעי הם מגישים אליה והיא מוצקת. ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמוד השמן. ותבוא ותגד לאיש אלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי ואת ובניכי תחי' בנותר ופירש"י עד תחיית המתים בכאן נרמז הער' התפלה ואופני ענינה כי בודאי לא דברה התורה במתים וחסירי דעת שעומדים לתפלה ואינם יודעים בין ימינם לשמאלם מה הם עושים ואנו רואין שתיכף אחרי התפלה חוזר לנערותו ומעשיהו זר כבראשונה קודם עמדו להתפלל ולא גרע בעצמו שום מדה מגונה ממדותיו אשר נוהג בהם וכמאז כן עתה תיכף אחר התפלה ולא לקח לעצמו התעוררות מהשירו' ותשבחות שאמר לשוב מדרכו הרעה ומעשיהו המגונים דרך משל באמרו בתפלתו גדול ה' ומהולל מאוד או באומרו טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו בזכרו זאת יאמין כי ידבר באמונה שלימה שכדברו כן הוא א"כ איך הולך אח"כ אחר התפל' תיכף בלי איחור בשרירות לבו הרע ועושה מעשה נערות ובוש יבוש והכלי' לא ידע איך שפעלו סותרים את דבריו שאמר בתפלה שהוא ית' גדול מאד גדולות שאין לה שיעור וממל' כל עלמין ולי' אתר פנוי מניה וגם באומרו טוב ה' לכל מהראוי להשיב אמריו אל לבו ויבחין בעצמו א"כ למה אני חסר מהטובה שמטיב לברואיו גם אני אחד מהם כי מדרכו ית' הטוב להטיב לנבראיו וא"כ יתלה החסרון בעצמו שאינו כלי מוכן ומוכשר לקבל רוב השפעתו ולזאת ישים מגמ' נפשו לשוב אליו יתברך לתקן פגימות קומתו שיוכל להשרות עליו השראת אלהותו וגודל טובו כי כל זמן שהוא חסר אבר איננו יכול לקרב א"ע אל הבורא ב"ה שהוא תכלית השלימות וכל אשר בו מום לא יקרב ואחרי עשותו כזאת נעשה כלי מוכן לקבל ההשפעה והנה אפי' כשהוא מתפלל ע"ד האמור אין זה תכלית העבודה שבלב כי מהראוי קודם עומדו להתפלל שיכניס בלבו גדלות ורוממות אלהות ויתלהב בקרבו לעבודה וכל מה שמרגיש בעצמו בחי' חסרון יתקן מקודם עומדו להתפלל מה שעיות בתחלה ואח"כ יתכן לו לכוון כוונת הראוים לכוין בהם בשמות הקדושים וכמו דאיתא חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפלה כדי שיכניסו בקרבם גדלות הבורא ולהתלבש בבושה ומורא מרוממותו וממילא יבטל כל בחי' הרע ואח"כ כשעומדין להתפלל מכוונין כוונות הצריך לכוין בתפלה שנודע מספרים שאין אות דומה לחברתה המרמזים יחודים וזווגים אורות עליונים והנה בודאי לאו כל מוחא סביל דא לדעת כוונת הרוממות ויאמין האדם אפי' מכוין בהם כראוי לפי דעתו אכן כשהוא בעצמו עדיין רחוק מהכוונה תועלתו לא נחשב למאומה. ושמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה אמר משל על זה אדם שרוצה לאכול ותאב ביותר לדבר מאכל הנערב אליו ואח"כ רואה על מקום גבוה מונח הדבר מאכל הישרה בעיניו ואין ידו מגעת לשם ומכוון כאלו אוכל ונמצא מה הועיל בכוונתו וכל מה שהוא מכוון ביותר הוא רעב ביותר וכמ"כ אותן האנשים המכוונים כוונות נוראים ורמים העומדים ברומו של עולם ואין יד שכלו מגעת לשם להיות שהוא רחוק מאד מהכוונה ומה הועיל בתקנתו וטוב טוב לו שאל יכניס את עצמו במקום גבוה יותר מערכו והשגתו ולכל הפחות יתפלל על דרך האמור והנה מי שחלק לו אלהים בבינה נפשו יודעת מאוד היות עיקר הכוונה בכוונות הוא רק בחינת שלוקח לעצמו מכוונות פסוק זה בחינה אחד מכניס בעצמו אהבת הבורא או יראת הבורא כפי ערך ומהות הכוונה ואחר כך מכוון שפסוק שני כוונה אחרת ולוקח לעצמו עוד בחי' אחרת לעורר לבו להוציא דיבור לפני אלהים בדחילו ורחימו ונמצא מתפלל בהתעוררת והתלהבות אל להיות שמכל צירוף תיבה ותיבה מהתפלה רואה ומבין לכונן מחשבותיו בגדולתו ורוממותו יתב' ומתלהב כאש בוערת בקרב לבו כל רגע ורגע בבחינת שונות לערך הכוונה וזהו תכלית הכוונה שצריך האדם לכוון בתורה ותפלה לאפוקי מי שאין תבונה בו לדעת איך ליקח לעצמו בחינות שונות מכונות של תורה ותפלה ומעשה המצות טוב לו אז מעתה שיתפלל כראוי ונכון אלא כוונת כל מעשיו יהיה לש"ש בתם לבב וישמור עצמו לבלתי הוציא משפתיו אותיות בלא מחשבה טהורה שאז האותיות המה יבישות בלתי לחלוחית השפעת הארה עליונה ואינה פורחת לעילא כי אדם צריך להכניס מילוי הארה בהאותיות ע"י מחשבתו הטהורה וביארתי במקום אחר שלכן נקרא האותיות אבני מילואים. ועתה נחזור לענין בהקדם מאמר הזוהר האי עלמא בין תרי צדיקא יושבת ונאמר על השכינה שנקרא עלמא מלישנא דעלימה עיקר תיקונה תולה בצדיקים שהם הבונים אותה תמיד ולכן נקראו תלמידי חכמים בנאים ע"ש שעוסקים בבנינה של עולם היא השכינה להיות אמונה תקוע בלבם שאין שום דבר בעולם לבטלה רק הכל בחכמה ובתבונה וכל עצמם והשתדלותם לראות בעין שכלם התפשטות החכמה על הנבראים ליקח משה רמיזא דחכמתה לחבר חכמה תתאה בחכמה עילאה ובהיות כן שגם בענייני גשמיות עוה"ז מעשהו בתחתון ומחשבתו דבוקה אל רוממת אלהותו ית' אזי בנקל לו ללמוד ולהתפלל בלתי מחשבות זרות ואין לו שום מונע מדביקותו כאשר כבר קדם לנו הדיבור ויתבאר לנו אי"ה מאין בא לאדם מחשבה זרה בתוך התפלה ועסק התורה בהיות שאינו מכוון מחשבותיו בעוסקו בגשמיות לעשות הכל בהתקשרות ועושה צירופים בחיצונים באים אחר כך אלו האותיות והצירופים שיהפוך אותם לצירופי תורה ותפלה להעלותם לשרשם מקומם הרמתה מאין שנמשכו אותיות ואם נעדר ממנו חכמה ודעת נגרר כל עצמו ומחשבתו לשטותו וכסילתו הראשון וכמאז כן עתה חושב מהבל עולם ומוציא אותיות בלי לחלוחית הארה מקדמת המחשבה כ"א קול ודיבור נפרד מחו"ב ותוחלתו נכזבה ותועלתו מעט לפעול כלום עם דיבורים כאלה לגרום יחודים בתורתו ותפלתו ואדרבא מפריד בין הדביקים ויכרית הוי"ה כל שפתי חלקות כמבואר לנו במקום אחר מול זה בא הרמז בנביא ואשה אחת וכו' צעקה אל אלישע נודע השכינה נק' אשה יראת ה' וגם נקרא אחת היא יונתי צעקה אל אלישע ונודע כמו שהשכינה יושבת בין שני צדיקים צדיק עליון וצדיק תחתון כן צדיק עליון יושב בין שני נוק' אמא עילאה שמקבל השפעה מנה"י דאימא ואחר כך משפיע לנוקבא תתאה מלכות וכנגד נוקבא עליונה נקרא בחי' עבד וכנגד השכינה נקרא איש וזהו שמתרעמת השכינה בהעדר הצדיקים האמיתים ורומזת נגד אנשים שכיחי אלהים אומרת אלישע בכאן הצירוף אל"י ש"ע רמז לש"ע נהורין עבדך אישי מת כלומר אבר מת והיינו שאין הקמה לברית עליון צדיק יסוד עולם הנקרא עבד לאימא עילאה וגם אישי בחי' משפיע ולמה כך והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים ירצה להורות את האמור כיון שעשה תחלה צירופים בחיצונים זאת הגורמים לו בתפלה מחשבות מעורבות התובעים ממנו להופכם לצירופים קדושים ובחסרון דעתם למאוס ברוע מחשבה זרה אינו יכול ליתן עצות לנפשו ואדרבא נשאר שקוע בחיצונים כמקודם ומפריד הקול והדיבור בחי' שני ילדים ממחשבה ובינה וזהו והנושה בא לקחת רמז לצירופי קליפות בא לקחת את שני ילדי הקול והדיבור לו לעבדים לעשות גם עתה בתוך תורה ותפלה צירופים חיצונים כיון שאין הכרתו חזקה להפוך אותם כמדובר כלפי דברי השכינה אלה השיב לה אלישע מה אעשה לך הגידה לי מה יש לכי בבית רמז לה מה הארה ומילוי יש לכי בתיבה של תורה ותפלה שהם נקראו בתים כנודע וכו' ותאמר כ"א אסוך שמן שמן הוא כינוי לחכמה ופרש"י למשוח אצבע קטנה נודע שהמדות נק' אצבעים וכללות ישראל נקרא כנסת ישראל לזה מתרעמת שאין להם הארת החכמות הכינוי לשמן לעבוד אותו ית' באחת מן המדות כ"א כמו אצבע קטנה ויאמר לה אלישע לכי שאלי לך כלים מן החוץ בכאן הורה לכנסת ישראל אופן המועיל לתפלה בעשותם ככה תעלה להם כהוגן עניני תפלתם כי כלים מכונים בכל מקום לאותיות כנודע מספרים ולהיות שיש התלבשות אותיות אפי' בחיצונים וזה חובת גברא ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא ואזי מכניס בהם הארה להעלותם לשורשם ולזה הורה לה דרכי העבודה לכי שאלי לך כלים רקים היינו אותיות רקנים שבחיצונים שהם עדיין בלתי הארה שאלי אותם מן החוץ ומאת כל שכניכי כלים רקים אל תמעיטי. והיינו ע"ד שזכרנו שאין לך קול ודיבור בעולם שלא יכול המשכיל לשמוע בהם דברי תורה ומוסר ומבין בהם רמיזא דחכמתא כמו שהיו אנשים חכמים וידועים ובעיני ראיתי איך שהיו לוקחים לעצמם רמיזא דחכמתא מכל דיבור עולם אפי' דיבור איש לרעהו. ושמעתי בשם הבעש"ט זלל"ה שפעם א' היה רעש גדול בעיר ויחרדו העם אשר במחנה מן הרעש ואמר להם אל ירע זאת בעיניכם כי הרעש הוא שהאדון יצוה ליקח ערש לחפציו וכן הוה ונמצא שיש כח ביד המשכיל וחכם אמיתי להפוך צירוף רע"ש צירוף ער"ש והענין עמוק מאוד ואני בארתי שזהו פירוש הכתוב: והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך ירצה להורות את האמור כי לפעמים מוכרח האדם לשמוע בעל כרחו איזה סיפור מאנשי המון עם אפילו אינו רצונו והתורה מורה לו דרך נכונה באם נזדמן לו כזה עכ"פ תשמע לקול ה' אלהיך שבודאי יש בזה הקול שהמון עם מדברים רמיזא דחכמתא קול הקורא פנו דרך ה' וכמוזכר במקום אחר וגם ביארתי פ"ה וישב משה את דברי העם אל ה' מי שיש בו מדעת קונו נקרא משה ובמעוז שכלו יכול להשיב אפילו דבורי העם שהם מדברים מעניני צרכיותם הגשמיים יכול להשיבם אל ה' בהיות לו זה השכל ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא כי בודאי לית דיבור בלתי אותיות והאותיות יסודם בהררי קודש מקום גבוה ורמה ולזה דאג לבו בקרבו להכניס בהם הארה העליונה כי באמת האותיות שהמון עם מוציאים משפתותיהם המה חריבים ויבשים בלתי לחלוחית הארה אך הצדיק וחכם הכולל ששומע אותן האותיות הריקים מכניס בהם הארה ומלוי לזה רמז אלישע שאלי לכי כלים רקים מאת שכניכי כי המה אותיות רקנים שהמון עם מוציאים בלתי הארה אל תמעיטי כי כל מה שהוא שומע אותיות מכניס בהם הארה ומלוי יתירה ותועלתו גדולה להעלות אותיות רקנים אל מקומם הרמת' ועוד רמז לה ובאת וסגרת הדלת בעדך כו' ויצקת על כל הכלים השכינה נק' דלת כנודע ועיקר כוונתך יהיה בעד הדל"ת הוא השכינה להוציא איברי השכינה משם שהם אותיות ונ"ק איברי השכינה וזה וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך בכולם תכונתך ומגמתך תהיה עבור השכינה להתפלל בשלום המלכות והיינו אותיות שנתפזרו ונתפרדו לעשותם צירופים שלימים וטובים ויצקת על כל הכלים הם האותיות תכניס בהם מלוי בחכמה הכינוי לשמן והמלא תסיעי כלומר אותן האותיות שהם מלאים כל טוב תסיע אותן למקומם ואם לאו לא פורחים לעילא הם מגישים אליה והיא מוצקת עליהם חכמת אלהות ותאמר הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן כי כיון אותיות שתשרה עליהם הארת החכמה ממילא יעמד השמן מלהשפיע עוד. כלל העולה מי שיש לו שכל חזק איך ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם אפילו בעוסקו בחיצוניות מעלה האותיות שבחיצונית שהם איברי השכינה בעת עומדו להתפלל כשמתחיל לנענע אותיות התפלה מתנענעים על ידו אותיות וצירופים שעסק עמהם לצרכי הגוף ומהפכם לצירופים קדושים לזה רומז הכתוב ותבא ותגד לאיש אלהים ויאמר לכי מכרי את השמן. ושלמי את נשייכי ואת ובניכי תחיי בנותר כלומר זאת עצה היעוצה ותנצל נפשך מהקליפות המבואר הנק' נשה עשה זאת בני ותנצל לכי מכרי משמעו לשון חליפין תחלף ותהפך מחשבות המעורבות הבאים לך בתוך תורה ותפלה בשים לב מאין נמשכו אשר נודע שבדרך כלל כל המחשבות שבעולם אינם כ"א ז' נמשכים מזי"ה ויש להם ג"כ ז' הפכיים אהבה רעה ויראה רעה ח"ו וכדומה ומאיזה מהם שבאה לו המח"ז יעלה אותה לשורשה בהכניס לשם החכמה והמדע לאיזה כיון שלח לו הקב"ה מחשבות כאלה אם לא לדעת מחמתם איך לתקן מה שעיות קודם ועשה צירופים בחיצונים ויתאמץ להחליפם לצירופים קדושים בהיות שיעלה הכל אל החכמה ע"ד שיבואר לקמן בשם המגיד זלל"ה פ"ה וחלופיהם בגולם ע"ש וגורם אז תוספת תענוג להיות שהעלה והגביה אותן אותיות רחוקים המשוקעים בקליפות למקום מחצבתם וזהו לכי מכרי ל' חליפין כמדובר ובמה היינו את השמן כינוי לחכמה כלומר עם החכמה תתכן לך להחליף את מחשבות חוץ ושלמי את נשיכי כלומר מה שהיה תחלה הקול והדיבור בצירוף חיצונות הם הנושים כאמור שלמי עתה עם השמן הכינוי לחכמה ואת ובניכי רומז לקול ודיבור הנק' בנים תחיי בנותר ופרש"י עד תחיית המתים ולכאורה צריך הבנה אמנם כבר נודע מספרים שכל מגמת נפשינו בעבודתנו בתורה ותפלה ומעשי המצות רק להעלות הניצוצין שנפלו מעת מיתת מלכין קדמאין ובעת שתושלם זה הבירור יבוא משיח צדקינו ב"ב מול זה רומז רש"י בדבריו הקדושים תחיי בנותר של החכמה שהמה נקרא נובלת חכמה עד תחיית המתים היינו שיבררו אלו הניצוצין שהזיקה המיתה ממלכי קדמאין ועתה מחיה האדם אותם מעט מעט לערך השגתו והכניסו החכמה בפרטי עובדותיו ועיקר התחיה בתשלום בירורם ועליותיו לחכמה המחיה: