וזהו שאמרו (יומא כ"א ב') דשכינה לא היתה במקדש שני עי' שם. והיינו כי מאז והלאה נסתלק פרסום ענין זה שד' בתוך בני ישראל כמו שהי' כל ימי בית ראשון אם לטוב ואם לרע תיכף נשתנה ענין ההנהגה אצלם וזה לתוקף דבקות ההשגחה האלקית עליהם. וכן בגלות בבל ולכן עד אז היתה הנבואה בישראל גם בעת גלות בבל הי' חגי זכרי' ומלאכי נביאים. ומשנבנה בית שני נסתלקה הנבואה שהוא הנמשך מן השכינה שד' שוכן בתוכינו על ידי זה תנוח הרוח על לבות בני אדם המשלימים להשיג כבוד ד' ביותר ולמדרגת הנבואה. ומתחלת בית שני נעלם הגילוי השכינה ר"ל גילוי דבר זה שד' שוכן תוך בני ישראל וכמו שאיתא (ברכות ד' א) ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה בימי יהושע אלא שגרם החטא וכדרך כו'. ר"ל נס נגלה בשידוד הטבע ולא נס נסתר אלא שגרם החטא שהוצרך להתעלם ההנהגה הנגלית בשידוד הטבע בכל עת על ידי שם ד' השוכן. כי גם זה הי' בהעלם כי כאשר אין נסים ושידודים נגלים רק בהסתר בהנהגת הטבע אז אין ניכר שד' שוכן בתוכינו רק הוא בהעלם. וזהו הסתלקות הנבואה אז שגם הוא גילוי שכינת ד':
שיחת מלאכי השרת, מירושלמי 15
Sichat Malakhei HaSharet, From Yerushalmi 15
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
R' Zadok -- Sichat Malachei HaSharet · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.